גזר דין בתיק ת"פ 45168-02-11

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בעבירה של חוסר זהירות לפי תקנה 21 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, ובעבירה של מהירות בלתי סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. ואלה המעשים: ביום 23/6/2009, בסמוך לחצות הלילה, נהג הנאשם במכוניתו בשדרות בן זאב בעיר בית שמש. לצידו ישב חברו, מיכאל גוט ממדוב. הכביש בו נסע הנאשם הנו כביש דו-סטרי ודו-נתיבי. בין המסלולים מפריד אי תנועה בו נטועים עצי דקל. בכיוון נסיעת הנאשם היו שני נתיבי נסיעה ומימינם מפרץ לחניית כלי רכב. בשעת הנסיעה נסעו לפני הנאשם שני כלי רכב. הנאשם ביקש לעקוף את שני כלי הרכב שנסעו לפניו ויצא לעקיפה מימין במהירות גבוהה. הנאשם לא הספיק להשלים את עקיפת שני כלי הרכב מימין, ונאלץ לחזור לשמאל, והסיט באופן חד את הגה מכוניתו שמאלה. עקב מהירות נסיעתו הגבוהה ובשל חוסר זהירותו, פגע עם הקצה האחורי השמאלי של מכוניתו בפגוש הקדמי ימני של אחד הרכבים, כתוצאה מכך הסתחררה מכונית הנאשם, עלתה על אי התנועה ופגעה בעוצמה עם דופן ימין באחד העצים. כתוצאה  מכך נגרם מותו של חברו של הנאשם, מר מיכאל גוט ממדוב, אשר, כאמור, ישב לצידו.

2.     הנאשם הנו כבן 34 ואין לו הרשעות קודמות.

3.     בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מתפקד ומתנהל באורח נורמטיבי וחיובי. הוא עלה ארצה לפני כשתים-עשרה שנים, שירת בצה"ל, נשוי ואב לילדים, עובד אופן יציב וקבוע ואף זכה להכרה כעובד מצטיין. עוד מפורט בתסקיר כי לאחר התאונה אובחן הנאשם כסובל מהפרעה פוסט טראומטית כרונית הבאה לידי ביטוי בסימפטומים דיכאוניים חרדתיים וכמפורט בתסקיר. בתסקיר מצוין עוד כי התאונה אירעה  שעה שהנאשם והמנוח, שהיה חברו הטוב, שבו ממשמרת ערב ממקום עבודתם. כתוצאה מכך נמצא הנאשם במצב נפשי קשה והאשמה עצמית, והנאשם אף טופל במרכז לבריאות הנפש מאז חודש יוני 2009 (טיפול שהופסק לפני כשנה על ידי הנאשם).

        שירות המבחן סבור כי קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול הפסיכיאטרי בנאשם והנאשם הביע נכונות לכך. שירות המבחן הוסיף כי עונש מאסר בין כותלי הכלא עלול לגרום לנאשם נסיגה משמעותית במצבו תוך שהמשך השתלבותו התעסוקתית מהווה גורם מיטיב עבורו. שירות המבחן המליץ כי יוטל על הנאשם עונש הרתעתי לצד עונש מוחשי של מאסר בעבודות שירות לתקופה קצרה והעמדתו בצו מבחן בעל אופי פיקוחי.

4.     מר ניסים חיים, מנהל העבודה במקום עבודת הנאשם, העיד במסגרת הטיעונים לגזר הדין. העד ציין כי הנאשם עובד במקום העבודה מעל תשע שנים והוא עובד מצטיין וממושמע. מנהל הייצור באותו מפעל, מר ירון שיק, הוסיף כי הנאשם הנו מטובי העובדים, משתלב כראוי, והעובדה שהמנוח היה חברו הטוב (גם מחוץ לשעות העבודה) גרמה לנאשם הלם מוחלט.

5.     מנגד, העירה הגב' מרים גוט, אם המנוח, על השבר הקשה שפקד את משפחתה לאחר התאונה, העול הכלכלי שהוטל על כתפיה (לאור מצבו הבריאותי של בעלה). אשת המנוח, עברה להתגורר ביחד עם שני ילדי המנוח עימה ועם אבי המנוח. בדבריה היו טרוניות כלפי הנאשם שלטענתה התעלם ממשפחתה המצויה בשבר כלכלי ונפשי גדולים.

6.     בא-כוח המאשימה, בטיעוניו לעונש,  התמקד בכך שבאירוע קופדו חיי אדם, זאת כתוצאה ממהלך יזום של הנאשם ואופן נהיגתו. לא באה התעלמות ממצבו של הנאשם ומכך שאין לו עבר פלילי (גם לא תעבורתי), אך נטען כי יש לגזור עליו תקופה משמעותית של מאסר בפועל, ובאה הפניה לפסיקה שתמכה בכך. כן נטען כי יש לשלול את רישיון הנהיגה של הנאשם.

7.     מנגד, הדגיש הסנגור את העובדה שהנאשם הודה, קיבל אחריות מלאה, התסקיר בעניינו חיובי ביותר, מדובר בנאשם נורמטיבי (והוגשו מסמכים, הן בנוגע עם שירותו הצבאי, לרבות שירות מילואים במסגרת "חומת מגן", וממקום עבודתו). האירוע טרגי עבור הנאשם, גם מחמת שמדובר בחברו הטוב. באה הפניה למצבו הקשה כיום. נוכח אלה נטען כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בעונש מאסר לתקופת שישה חודשים שירוצו בעבודות שירות, ובאה הסכמה לשלילה של רישיון הנהיגה לתקופה ארוכה. עוד הסביר הסנגור כי הנאשם נמנע מלהגיע לבית משפחת הנאשם שכן נאמר לו שאינו רצוי שם.

8.     הנאשם, בדבריו, הביע כאב קשה על תוצאות האירוע. הוא ביקש סליחה ממשפחת הנאשם, ציין כי אירוע התאונה אינו מש מנגד עיניו והוא עטוף באירוע ובתוצאותיו כל שעות היממה.

9.     פעם נוספת באה לפני בית המשפט הדילמה לפיה, מחד, מדובר באירוע תעבורתי במהלכו קופדו חיי אדם עקב מעשה רשלני, ומאידך, עובר העבירה הנו אדם נורמטיבי אשר כתוצאה מרשלנותו נהרג אדם, וכמו במקרים רבים אחרים, הקרבן הנו חברו הטוב. הטלת עונש לשם הרתעת הנאשם, במקרים מסוג זה, ולפחות בכל הנוגע בנאשם הנוכחי, אינה בעלת משמעות רבה, שכן נראה כי הנאשם הפנים כה עמוק את תוצאות האירוע, עד כי הצורך בהרתעתו שלו אינו צורך ממשי. הערכה זו צפה ועולה מתסקיר שירות המבחן. אולם, כנגד זאת, עומד האינטרס הציבורי והצורך בהרתעת הרבים. לא ניתן להעביר מסר לפיו בתאונות מסוג זה, שעה שנראה כי הנאשם הספציפי למד את לקחו, ניתן לעקר את אלמנט ההרתעה משיקולי הענישה.

        בעניינו של הנאשם קיימים לזכותו נימוקים כבדי משקל לקולא: הודאתו, קבלת אחריות, התנהלותו הנורמטיבית, הן לאורך שירות צבאי סדיר, הן בשירות במילואים והן לאורך עבודתו במקום עבודה סדיר במשך תקופה ארוכה ובאורח ראוי לציון. מנגד, רובצת לפתחו העובדה כי עקב רשלנותו נגרם מות חברו והרס שתי משפחות: משפחת אשת המנוח וילדיו (שגילם כגיל ילדי הנאשם, בערך), ומשפחת הורי הנאשם. בצד החובה, יש לזכור כי התאונה אירעה לא עקב "חוסר תשומת לב רגעית או מחדל כזה או אחר שגרם לקיפוד פתיל חייה של המנוחה, אלא מעשה יזום..." (ע"פ 708/10 מוחמד שלאפה  נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו). בר"ע 426/04 יעקב בארין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ט (3) 440, בעמ' 450, נאמרו הדברים כלהלן: "מקובל עלינו כי אין מנוס, בקביעת העונש בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות, מלשקף את החומרה הרבה הטמונה בעבריינות הכביש - שקורבנותיה רבים. אכן, ענישה חמורה היא מרכיב שאין בלתו בהתמודדות הקשה עם תופת תאונות הדרכים שפשתה במקומותינו, וברגיל, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדת הנהג מן הכביש לתקופה ארוכה ומאסר בפועל. עם זאת, אין זהו כלל חלוט, ויש ששיקולים של צדק יעמידו עילה להתערבות ולהקלה בעונש". כפי שנקבע בפסיקה, אין, במקרים מסוג זה,  הנחיה עקרונית המחייבת הטלת העונש המרבי או העונש המתקרב לו, אלא יש לכלול בענישה גם רכיב של עונש מאסר בפועל, וגם בכך ניתן למצוא חריגים. בעבירות גרם מוות ברשלנות, הענישה תוחמר ככל שמדובר באירוע חמור יותר בו רמת הרשלנות גבוהה יותר או כאשר מדובר בנהג ששלל עבירות תעבורה קודמות ובעלות משמעות תלוי על צווארו.

        בענייננו, רשלנות הנאשם, עקיפת שני כלי רכב מצד ימין, שנולדה כתוצאה מהתנהלות מתוכננת של הנאשם, גרמה לתוצאה הקטלנית. מדובר בנתון בעל משמעות שלא ניתן להתעלם ממנו, נתון הגורר בעקבותיו הכללת רכיב של מאסר בפועל. יחד עם זאת, בשיקולים לקולא, יש כדי למתן את משך תקופת המאסר.

        לפיכך, אני גוזר על הנאשם כלהלן:

        א.     מאסר בפועל לתקופת שמונה חודשים.

ב.     מאסר מותנה לתקופת 8 חודשים, זאת במידה שיעבור עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

        ג.      פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם לתקופת 10 שנים מהיום.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום,  יז' בחשון, תשע"ב, 14 בנובמבר, 2011, במעמד בא-כוח המאשימה, באי-כוח הנאשם והנאשם עצמו.